גבייה אגרסיבית

רבים מאיתנו, רבים מדי, מכירים את העצמה הבלתי הגיונית אשר בידי הבנקים כדי לגבות כספים ממי שהם מגדירים כחייבים.

כבר במפגשים הראשונים של הקרן להגנה מהבנקים עם ציבור החייבים, נחשפנו למספר הנפגעים הרב ולפער היכולות בין הבנק לבין מי שהבנק טוען כחייב. מטריד מאוד מספר החייבים ויותר מדאיגה העובדה שפעילות הגבייה המבוצעת על פי חוק, משמשת מינוף בידי הבנקים להצלחה בגביית הכסף ללא קשר לראיות הבעייתיות אשר לעתים מצביעות על עברה פלילית לכאורה
מצד פקיד/ה הבנק.

תהליך הגבייה אותו אתאר חלקית, אינו משאיר סיכוי ללקוח ובעצם ממוסס כל יכולת להצגת העוול שנעשה בהגיעו לבית המשפט, כמובן במקרים בהם נעשה עוול, כך שנחסמת דרכו להיות מוגן ע"י החוק.

מאמץ רב מושקע בשלבים אותם עובר "החייב" ומה שנראה כהתרשלות, או חוסר אכפתיות מצד עורכי הדין המייצגים בנקים, הנם לכאורה מהלכים מתוכננים היטב אשר תוצאתם היא מימוש "חובו" של הלקוח ביעילות בין אם מדובר בכסף ובעיקר כאשר מדובר ברכוש. סביב ההתנהלות הזו, ישנם מרוויחים רבים לכאורה, משרדי עורכי דין, כונסי נכסים, המדינה כהוצאה לפועל, חברות גבייה, חברות אכסון וחברות הובלה. במעגל המרוויחים השני לכאורה, נפגוש את המממשים, אלו שמדווחים על בתים הנמצאים בכינוס נכסים כמו גם רכבים וכך עוד רכוש יקר והם אלו שיזכו בנכס במחיר נפלא כך שכאשר ימכרו אותו יישאר להם נתח מספיק גדול כדי לכאורה אפילו
להפריש למי שמסר להם את המידע מתוך המערכת הבנקאית.

והרי לפניכם בקליפת אגוז השיטה לכאורה:

חלקינו, לצערנו, מכירים את הטלפון מפקידת הבנק שמודיעה לנו שאנו בחריגה ושעלינו לסור לסניף על מנת לטפל בחשבון.
ובכן, הטלפון הזה נשמע כתמים עד כדי עדכון סתמי שאין להתרגש ממנו ובטח לא להכניס בסדר העדפיות כניסה לסניף שהרי הלו"ז היום יומי עמוס גם כך. ההודעה המתארת את מצב החשבון שלנו
מפי הפקיד/ה, היא כפתור ההפעלה שיכל להוביל אותנו לקטסטרופה

כלכלית עליה אנו שומעים מחברים כאשר אנו משוכנעים שהמקרים עליהם אנו שומעים אינם קשורים אלינו והם בדיוק מסוג המקרים המתאימים לקלישאה – לי זה לא יקרה.

כמה הזוי יהיה לקבוע שמערכת היחסים שלנו עם פקיד/ה הבנק, היא קריטית להמשך התהליך. כלומר, במידה ואנו ביחסים טובים עם הפקיד/ה שיודע/ת בדיוק מה יכולות להיות התוצאות של חריגה בחשבון או פיגור של תשלום הלוואה מסיבות שונות, ידאג הפקיד לא לוותר לנו וימשיך להתקשר ולגרום לנו לשנות את סדרי העדיפויות אותם ציינו קודם לכן ולהיכנס לסניף. בפגישה, יעזרו הפקיד/ה בפתרון מקצועי לחריגה שהרי בידיהם כלים רבים לטובת הפתרון.

האפשרות השנייה היא שלא נבנה היחס אותו תארנו והפקיד/ה יוצא ידי חובתו ומעדכן אותנו בחריגה או בפיגור תשלום ההלוואה לצורך הדוגמה ואנו ממשיכים בחיינו ולא נכנסים לסניף לטפל בחשבון.
השלב הבא יהיה מכתב התראה מהבנק ובו פירוט החוב ומצב החשבון. גם למכתב הזה שהוא אחד מבין מכתבים רבים אותם אנו ממש לא אוהבים אלא נהפוכו, אוהבים להתעלם מהם, כמו חשבונות מים, חשמל, ארנונה ועוד הודעות מעיקות שכאלו, אנו בוחרים לשים בצד ומבטיחים לעצמינו ש"נטפל" בזה בהמשך…

אציין שבמאמר אני מתאר את תמצית התהליך ואין בכוונתי ליצור תדמית מסוימת לבנק כמו גם ללקוח. בבואי להציף את העיוות בכוחו של הבנק לטובת הגבייה, הרי שאני מחוייב להסביר את ההגיון העומד מאחורי המודל האגרסיבי שהוא לכאורה פוגע ברבים מדי.
ראוי להוסיף ולומר שמעבר לדוגמה אותה אני מציג כאן, ישנם עוד מקרים נוספים בהם כן נכנס הלקוח לסניף ובכל זאת אינו מצליח להביא פתרון או שלבנק אין מוטיבציה לכאורה למצוא פתרון כפי שמצא ללקוחות אחרים. בכל מקרה יש את נקודת הזמן בו החשבון בנק עובר לגבייה כלומר לטיפול של עורך דין.

ארחיב ברשותכם את נושא מעבר החשבון לעורך דין. לכאורה נראה כי עורך דין חיצוני קנה את חובבכם מהבנק. מצבינו כמי שהבנק החליט שאנו חייבים לו כסף, הורע לעין ארוך. אין באפשרותנו לדבר עם סניף הבנק אלא רק עם עורך הדין. את עורך הדין אנו לא מכירים ולכן השיחה תהיה מאוד עניינית ובעצם נקבל תחושה שאנו ריבוע בטבלת החייבים ואף גרוע מכך, חומר גלם ממנו אפשר להרוויח.

בפני עורך הדין עומדות מספר אפשרויות שאף אחת מהן לא משאירה לכם סיכוי רב להגיע לדיון מעמיק על מהות החוב שכפי שציינתי, במקרים רבים מדי החוב הוא טעות של הבנק ואף לכאורה פעולה מתוכננת מראש שכל תכליתה למכור נכס ששייך לכם. בשרשרת המרוויחים נמצאים אותם אלו שהזכרתי והם מצפים למהלך מהיר מצד עורך הדין שהרי תוצאותיו יביאו להם את הרווח המיוחל.

בשלב הזה נקבל מכתב מעורך הדין ובו תיאור החוב על פי המידע שקיבל מהבנק וכמובן דרישה לתשלום כאשר כאן כבר מתחילות התוספות שהן ריביות חוב ועמלות אשר מממנות את פעילות עורך הדין כמו עמלת מכתב מעורך דין.

עדיין אין לנו מושג שאנו מצויים תחת מתקפה משולבת שסוגרת עלינו מכל כיוון אפשרי. שישים יום מקבלת מכתבו של עורך הדין, אנו מסומנים במאגר נתוני האשראי – BDI. עורך הדין יעקל את חשבוננו ואת הנכסים שלנו או אז נתעורר ונעשה בדיוק מה שהבנק ציפה שנעשה, באופן טבעי נתקשר לפקיד/ה האחראים על חשבוננו מהבנק. במידה וקיבלנו סוג של זעזוע קטן מהעיקולים, מחכה לנו תשובת הפקיד/ה האומרת שאין לבנק שום שליטה על חשבוננו היות ואנו בגבייה וחשבוננו כך גם אנחנו בידיו של עורך הדין. יש יעילות למהלך אותו חווינו מפני שהוא מכניס אותנו לשוק, בלבול ובעצם לחוסר אונים. לאחר שנתקשר לעורך הדין, לרוב נבין שאנו חייבים עורך דין. אלא שעורך דין יבקש סכום לא מבוטל של כסף ואני מזכיר לכם שחשבונכם מעוקל וספק אם יש לכם דרך לשלם על הייצוג. בזמן החיפושים והשיחות נבקש מעורך הדין של הבנק שיעביר לנו חומר כדי שנוכל להציג לעורך דין שלנו וגם כדי ללמוד על חובנו. החומר, ברוב המקרים חלק מהחומר, יגיע מאוחר מדי ובזמן שננסה להתארגן נקבל מכתב שמסביר לנו שהבנק קיבל פסק דין בהליך שנקרא סדר דין מקוצר ופסק הדין תלוי מעל ראשינו. בית המשפט נותן לנו 30 יום בהם יש לנו הזדמנות להגיע לדיון משפטי ולבקש רשות להתגונן.

ובכן, שני מהלכים קריטיים בוצעו מולנו, עיקול ופסק דין בסדר דין מקוצר.
שימו לב כמה המערכת לכאורה בנויה לטובת הבנקים. לכולם ברור שאם אנו היינו מבקשים מבית המשפט לעקל אדם אחר במעמד צד אחד, בית המשפט היה מבקש מאיתנו להפקיד סכום כסף שישמש כבטוחה למקרה בו העיקול שבקשנו אינו מוצדק ואף יגרום נזק לצד השני. הגיוני לחלוטין. אלא שהפקדת בטחונות כאלו מהבנקים נתונה לשיקול השופט ובחיפוש שלנו בעשרים השנה האחרונות, לא התבקש אף בנק להפקיד ערבון או ערבות. הבנקים יטענו מצידם שאין ספק שביכולתם לפצות את החייב במקרה וטעו אלא שזה לא העניין. העניין הוא שנוצר מצב בו ידם של עורכי הדין שלוחי הבנקים כל כך קלה על העיקול עד שהחוק עצמו הפך לכלי נגד החייב חסר האונים. לא מדובר על חייב אחד ולכן כאשר ידרשו הבנקים להפקיד על כל חייב ברשימת החייבים הארוכה, הסכום הוא עצום והתוצאה תהייה שמאות אלפי מעוקלים ישוחררו מהמהלך הזה על מנת שיוכלו להתגונן מול טענת הבנקים לחוב.

כך גם סדר הדין המקוצר. נגיד והצליח החייב למצוא עורך דין והגיע אתו לדיון לבקשת רשות להתגונן ואפילו נרחיק ונאמר שהשופט מצא סדק בטיעון הבנק והחליט לא ליישם את פסק הדין אלא לתת לחייב רשות להתגונן…רגע, אל תתלהבו מפני שהשופט בשלב הזה יתנה את הרשות להתגונן בכך שתוך שבוע ימים נפקיד במזומן סכום כסף כדי לשמור על הבנק אם חס וחלילה תפסידו, כדי שיהיה לו מאיפה לקחת כסף ולשלם את הוצאותיו. אבל אין לנו כסף להפקיד כי החשבון מעוקל והבנק עצמו לא יתן לנו להוציא כסף מהחשבון לטובת ההפקדה.
כלומר, בית המשפט עצמו אומר לנו במילים אחרו, רוצים לתת הזדמנות לצדק? יש לזה עלות. צדק = כסף!
כאשר אנו חוזרים על השלבים מרגע הטלפון שקבלנו מפקיד/ת הבנק, אנו למדים שהמערכת כולה מגויסת להצלחת מהלך הגבייה כאשר לצדק אין סיכוי להיות מונח על שולחן הדיונים. כלומר ההפסד שלנו הוא בחסות החוק וללא קשר לכאורה למהות החוב.

עלינו להבין שהבנק עוסק בכסף וכל הזדמנות לרווח תמצא עד תום. לכן, הוקמו מערכות הגנה על הלקוח חסר האונים, מוועדות בבניין המחוקקים, מערכת המשפט ובתי המשפט עצמם, בנק ישראל, הפיקוח על הבנקים…

האם אנו מוגנים? הצעה שלי, השאירו את זה כשאלה ואל תגיעו למצב בו תדעו את התשובה היות וכנראה שמצבכם יהיה קשה מאוד!

השארת תגובה