סמנכ"ל בנק לאומי, פרופ' דן צידון, מרגיש שהבנקאים הם ברווזים במטווח

מצא את הברווז

בואו ונדמיין… אנו הציבור ולצידנו כתף אל כתף הרגולטורים…(סיטואציה קשה לדמיון אבל לטובת הניסיון, נזרום עם התיאור) נמצאים יחדיו בעמדת היורים במטווח. ממול, באזור המטרות נכנסים בשורה הבנקאים (הברווזים). כדי שמישהו יסכים להיכנס למטווח ולחצות אותו תוך כדי צעידה בשורה באזור המטרות, תסכימו איתי, שנדרש ממנו להיות לפחות בעל תכונות של ברווז. לפני שאני נכנס לעומק המאמר, איני יודע מה קשה לי יותר לדמיין, את הציבור כתף אל כתף עם הרגולטורים או שורת בנקאים נכנסים למטווח כברווזים. נתחיל ונראה לאן ייקח אותנו הדמיון.

לאחר שהמשנה למנכ"לית בנק לאומי, פרופסור דני צידון, אמר ש-"הבנקאים הפכו ברווזים במטווח", אי אפשר שלא לנתח את האמירה הזו ולנסות להבין האם יש עולם מקביל אלינו בו חיים אנשים הנראים בדיוק כמונו אך בעצם הם להבנתנו סוג אחר של בני אדם, אולי אפילו רובוטים שאינם מסוגלים להבין אותנו. אותם אלו שלכאורה יוצרים את העבדות המודרנית ע"י כך שהם משעבדים אותנו לשיטה כלכלית שכל כולה למען מועדון מצומצם של אנשים. מדאיגה יותר העובדה שעד לרגעים אלו אפשר בהחלט לומר שהם מצליחים בגדול. פרופסור צידון הוא הבנקאי הבכיר השני המודיע על התפטרותו מתפקידו. לפניו הודיע מנכ"ל בנק הפועלים, ציון קינן, על עזיבתו בחצי השנה הקרובה. קינן הודיע וכהרגלו לא סיפק מדי הסברים. לעומתו, פרופסור צידון כבר הספיק להכריז בקול גדול שחוק שכר הבכירים, החוק המבורך אשר מגביל את שכרם של בכירי הבנקים. חוק זה לדעתו של פרופסור צידון משדר ש"המערכת הפיננסית = אויב הציבור". לא נתווכח עם אמירתו ואף בהזדמנויות שונות נשמח לחזק אותה בדוגמאות מהמציאות. והנה, לא עובר זמן רב ופרופסור צידון מודיע בין היתר, שהבנקאים סובלים מעודף רגולציה. במילים אחרות, המחוקק מפריע לבנקים להתעלל בנו לכאורה.
לטענתו, עודף הרגולציה תהפוך את המערכת הבנקאית לבינונית ופחות טובה. על כך נשאל, טובה למי? וכמובן נשאל לפשר הפחות טובה. האם הכוונה היא שהגבייה תהיה הוגנת ואז פחות כסף יזרום לבנקים? האם היא תהיה פחות טובה בזה שהבנקים יהיו זהירים בהלוואות אותן הם "דוחפים" לנו ללא הכרה? האם המערכת הבנקאית פתאום כך תחליט להיות בינונית ולצמצם את גביית העמלות? נראה יקיריי הקוראים, שכולנו עד כמה שזה נשמע לא נעים, כולנו לא יותר מנתון בטבלת ההכנסות של פרופסור צידון וכאשר הוא מביט בנו, בני האדם מהכוכב האחר, הוא רואה חומר גלם להפקת רווחים. אוכל להמשיך ולתאר את גודל ההתנשאות לכאורה של פרופסור צידון שמשדר
אס"ק – אווירת סוף קורס המאפשרת להוציא את האמת שלו כפי שהיא בידיעה שכבר אי אפשר לעשות כלום. אך אנחנו לא נעזוב את הברווזים, שהם האירוע בפני עצמו, וננתח בקצרה את אמירתו.

אם כך נחזור אליהם, לברווזים ולאמירתו של פרופסור צידון – "הבנקאים הפכו ברווזים במטווח".
יחד נבין את התנהלותם של הברווזים כאשר הם צועדים במטווח וננסה לראות מי הם באמת הברווזים במטווח עליו אנו מדברים. האם הבנקאים הם הברווזים? או אולי אנחנו הברווזים? האם יכול להיות שפרופסור צידון התבלבל? אני מודה שהאפשרות השנייה שהפרופסור לא התבלבל, גורמת לתחושה קשה שהרי אם כך הוא חושב אפשר להבין מדבריו את עומקה של התהום הפעורה בין הבנקאים לבין כל אחד מאתנו. אם אילו הם פני הדברים ,דרך ארוכה מתישה וכואבת לפנינו. לצורך ההשוואה נשאל שאלה בסיסית: מה מניע ברווז להיכנס למטווח? הרי גם ברווז באופן טבעי בורח כאשר הוא חש בסכנה. כאשר הברווזים נכנסים למטווח, מניע אותם הצורך הטבעי להתקדם ובמקרה הזה הם מתקדמים לאזור המטרות מפני שהם פשוט לא יודעים ולא מבינים שבצדו השני של המטווח מחכים להם היורים. נעשה את ההקבלה, מה אנחנו יודעים ומבינים כאשר אנו נכנסים לבנק כדי לבצע פעולה שיכולה להיות קריטית עד כדי קטלנית עבורנו. אפשר לומר שעבור חלק מאתנו כניסה לבנק היא שוות ערך ממש לכניסה למטווח. התשובה פשוטה : אנחנו יודעים את מה שהבנקים רוצים שנדע! הבנקאים משקיעים משאבים ואנרגיה רבים כדי לגרום לנו לא להבין עד כמה זהה הכניסה לבנק לכניסה למטווח. כך, כאשר אנו עוסקים בקבלת הלוואה פשוטה, אין לנו מושג מה הן הסכנות והאם בכלל כדאי לנו להיכנס למחויבות של שעבוד הרכוש והחזרים לשנים ארוכות מול יכולת ההחזר שלנו. אנחנו גם לא מבינים את מידת השליטה של הבנקאים ברגולציה ואת מכלול החלקים המרכיבים את הבנק שכן סביבתו אינה ברורה לנו.

והבנקאים? הם מבינים היטב את סביבתם ויותר מכך הם יוצרים אותה. כלומר לצורך העניין, הם אלו שבנו את המטווח וברור להם איפה הוא הצד של המטרות ואיפה קו היורים.

קשה לתאר בנקאי נכנס למטווח כמו ברווז. לא הגיוני ואפילו פוגע באינטליגנציה שלנו הציבור, לומר שהבנקאים הם הברווזים במטווח.

שורת הברווזים ממשיכה לצעוד בקו המטרות ואחרון הברווזים כבר בתוך המטווח. עכשיו נורה הכדור הראשון…באופן טבעי תהיה בהלה, הברווזים ירוצו לכל עבר, פניקה והרבה מאוד פעולות שאינן מועילות חוץ מלהשאיר כמה נוצות סביב. ברווז או שניים שיצאו מהמשחק ורעש לא נעים.
כך בערך אנו מתנהלים כאשר אנו מבינים לאיזו צרה נכנסנו כאשר אנו ניצבים מול מערך הגבייה הדורסני של הבנקים. חלקנו רצים בבהלה לעורכי דין, אחרים מרעישים מאוד אצל פקידי הבנק שכבר לא מקשיבים להם…המולה, פניקה ו…כמה משפחות שיצאו מהמשחק…

והבנקאים? כאשר יצא פרסום פוגעני עליהם (זו ההקבלה לכדור שנורה לעבר הברווזים, פשוט לא מצאתי משהו אחר שפוגע בהם) הם ימשיכו לצעוד במבט קפוא שקשור לעולמם הבלתי מובן לנו -תושבי העולם הזה. מקסימום הם ירכשו את העיתון שבאמצעותו פורסמה הכתבה שפגעה בהם. בעצם הם ירכשו את הרובה שיירה. לא דומה בכלל ליכולת התגובה של הברווזים ובהקשר זה בטח לא דומה ליכולת של הציבור להתמודד עם פגיעה של בנק במי שהם מחליטים שהוא חייב להם כסף.

אני יכול לשער שתחושה שלהיות ברווז במטווח היא תחושה שנבנית לאורך תקופה. העיתוי בו בחר פרופסור צידון להציף תחושה שלכל הדעות הינה תחושה קשה, מוזרה מאוד, אפילו מציקה מעט.

בכנות אומר שאינני מצפה לתשובה שהרי מי אני…אבל אינני יכול שלא להציף מספר שאלות מתבקשות כל כך:

איפה היית פרופסור צידון, מדוע להחזיק בבטן תחושה כזו לאורך תקופה ממושכת כל כך?

תסביר…כי ההסבר אותו קיבלנו באמצעות הכתבה בה טענת את טיעון הברווזים, אינו משכנע בלשון המעטה.

איך…? כאשר אתה מדמה את הבנקאים לברווזים חסרי ישע ויכולת אבחנה בכניסתם למטווח מסוכן, איך בנקאי שלדעתך הפך לברווז, בכל זאת מרוויח כל כך הרבה כסף ?

איך אותו בנקאי, ברווז כפי שאתה טוען שהוא, לא מבין את דרכו כאשר הוא נכנס למטווח מצד אחד ומן הצד השני הוא, הבנקאי הברווז מסוגל להחזיק ולשלוט בנו, ברגולטורים ובכסף?

למה כאשר אתה מקבל משכורת לא הגיונית אתה בנקאי וכאשר מכניסים את משכורתך לתחומי ההיגיון אתה הופך לברווז במטווח?

ולמה…למה אתה חושב שמעניינת אותנו תחושתך? הרי בנינו, אתה ואני יודעים שאת מה שאתה עושה מסוגלים לעשות אחרים במשכורת הגיונית. כנראה שהם יהיו מסוג האנשים שלא ירוויחו מספיק כדי לחיות בעולמכם המנותק אך יהיו מספיק כישרוניים כדי לנהל בנק פחות דורסני, אולי פחות מרוויח אך מרוויח מספיק. בנק שמאפייני הפעילות שלו יהיו לטובת הכלכלה הלאומית ולא לטובת כיסם ללא התחתית של הבנקאים.

מבורכים מי שפעלו לממש את החוק המגביל את שכרם של הבנקאים, מחברת הכנסת יחימוביץ, דרך שר האוצר וכל שאר הרגולטורים שהצטרפו אליהם.

בין האירועים הטובים שיביא עמו החוק והבולט ביניהם ומה שבהחלט יניע שינוי לטובת הציבור הוא -צמצום התהום הפעורה בין הבנקאים לציבור.

דור דורסני ומנותק של בנקאים בכירים אשר הקימו מערך בנקים כמפלצות ענק אשר לכאורה מאיימות על כולנו. בעיקר מטריד עד כמה המפלצת הבנקאית שולטת ברגולציה ועל המערכות האמורות לספק לנו ,האזרחים הקטנים – הגנה.

אנו תקווה שבזכות השכר ההגיוני יגיעו בנקאים שירגישו אותנו, יראו אותנו ונפסיק להיות חומר גלם ממנו מייצרים כסף ועושר לא הגיוני למספר מצומצם של משפחות.

כן, אני יודע, נסחפתי. גם לי ברור שעדיין לשם לא הגענו. אבל הסדקים בכוחם הבלתי מוגבל של הבנקאים נוצרו. אנו נמשיך לפעול ונדאג בעיקר שהציבור ידע כי  ידע = כוח 
וכוח בסיפור הזה חסר לנו מאוד.

ברווזים ברווזים, לכו הביתה!

השארת תגובה