פקדי בנק רוכשים את הבית ממנו פינו משפחה שפגרה בתשלומי משכנתא

בנק כמקום עבודה או כעסק כלכלי לעובדיו?

שאלות בסיסיות, אנושיות, מציפות אותי כאשר מספרת לי אמא לשלושה ילדים ורעיה לאדם מוגבל, איך נזרקה מביתה. אנחנו חברה קשוחה ואירוע מסוג זה זוכה מאיתנו לכמה תגובות נקודתיות המלוות בתנועת ראש, מבט עצוב ו…ממשיכים בחיינו. אלא שכאשר צוללים לפרטים, נחשפים לתופעה מדאיגה מאוד. מסתבר שמי שרכשו את ביתה של האם העומדת לפני, היא לא אחרת מאשר אחת מעובדות הסניף בו התנהל חשבונה של האחרונה! ואם לא די בכך עובדת הבנק מכרה את הבית ברווח נאה שבועות מספר אחרי רכישתו. מפחידה עוד יותר העובדה שמי שלכאורה מגבה ונותן חסות למהלך הוא החוק עצמו.
החוק מחייב רמת נאמנות גבוהה מצד פקידי הבנק כלפי לקוחותיהם, שהרי הלקוח נתון בידי הפקיד ועצתו של הפקיד הנה אורים ותומים עבורו. גם ההגיון הפשוט מחייב את הפקיד לנהוג בעודף אחריות כלפי הלקוח היושב מולו שהרי לקוח זה, שיכל להיות כל אחד מאיתנו גם הפקחים שביניינו, אינו מסוגל לבחון את רמת הסיכון במהלך בנקאי כזה או אחר מכמה סיבות. הראשונה, הלקוח אינו מקצועי דיו כדי להבין את המשמעויות שתווצרנה בעקבות המהלך, הסיבה השנייה טבעית לחלוטין, הלקוח שבוי בצרכים של עצמו ובאופן טבעי יבחר להקטין עד להתעלם מהסיכונים, הסיבה השלישית היא הניסיון שיש לפקיד בדיוק באופן בקשתו של הלקוח. ניסיון שאין ללקוח עצמו.
ובכן, הסיבות שציינתי, והעובדה שמצבור המידע הנתון בידי הפקיד אינו מונח בפני הלקוח, מעלות לטעמי את רף המחוייבות של הפקיד כלפי הלקוח. כמובן שנדרשת מהפקיד רמה מאוד גבוהה של ניקיון כפיים. נשאלת השאלה, האם ההגנה על הלקוח, במקרה של פקיד לא נקי כפיים, תלויה ועומדת אך ורק על רמת המוסר של הפקיד, מי במקרה רגיש זה בודק את הפקיד?
כדי לענות על שאלה מטרידה זו, אקח דוגמאות מאירועים רבים בהם נתקלתי ומאותם אלו שפנו אלי אחרי שפורסמה בחדשות ערוץ 10 כתבה מטלטלת שיזמתי, המראה איך פקדי בנק רוכשים לכאורה בתים של לקוחותיהם מהסניף בו הם עובדים ולעיתים ממש מהלקוחות שבעינינם טיפלו והיום גרים בבית הלקוחות וחלקם אף לכאורה מכר מספר בתים של לקוחות לעשיית רווח.
לפני שניגש ללקחים ולמסקנות האירוע, ברשותכם אסביר בקליפת אגוז את התהליך, כך שנוכל להבין את האחריות של כל בעל תפקיד אותו הציב החוק בכל פינה בדרך כדי שהתוצאה תהיה הוגנת, מוסרית וצודקת. כמובן שיש לקחת בחשבון שלפנינו שני צדדים ושעל בעלי התפקידים מונחת האחריות לדאוג שלא יפגעו, גם הבנק וגם הלקוח. עוד נזכור את יתרונו וחוזקו של הבנק לעומת הלקוח שעוד לפני תחילת המהלך הוא נתון בלחצים עצומים ודעתו כך גם יכולת קבלת ההחלטות שלו, מוגבלים ומשובשים והוא נתון בידיי פקיד הבנק.
ראשיתו של האירוע בכך שהלקוח מתקשה בתשלומי המשכנתא ונוצרים פיגורים בתשלום.
(אציין שבמקרים מסויימים לאחר בדיקה מקצועית של חשבון המשכנתא, נמצא שנפלה טעות בידי הבנק ואף ישנם מצבים בהם הבנק עצמו חייב ללקוח ו/או הלקוח לא חייב מאומה לבנק.)
הלקוח נקרא לסניף הבנק וביושבו מול הפקיד, הוא לרוב פורס את כלל האפשרויות שלו להמשך התשלומים.
זה הוא שלב קריטי, אסביר. במידה ומול הלקוח יושב פקיד הגון, הוא ינהג על פי יכולתו במסגרת האפשרויות אותן מציג הלקוח ויתן ללקוח את ההזדדמנות להחזיר את קרונות האירוע לפסים ובכך הסתיימה הפרשה. במילים אחרות לפקיד בהחלט ישנה היכולת למצא פתרון עבור הלקוח בחלק נכבד מהמקרים. ברור שיש מקרים בהם הפקיד מבין שאין ללקוח שום אפשרות לעמוד בהתחביותיו ובמקרה כזה תהיה מובנת החלטת הפקיד יחד עם מנהליו להכניס את הלקוח להליך גבייה. ויש גם את המקרים האחרים, בהם מציג הלקוח אפשרות להמשך סדיר של המשכנתא.
לטובת המאמר, נדון במקרה הקיצון בו הפקיד אינו נקי כפיים. ובכן, הפגישה אותה אנו מתארים, לכאורה מהותה הערכת מצב. כלומר, יש בעיה וכולם מתכנסים לטובת הפתרון. האמנם…?
עד כמה שהדבר לא נתפס, בחלק מהמקרים המונחים לפתחינו, הפגישה המתוארת שימשה כלי בידי הפקיד לאיסוף נתונים עבור עסקת נדל"ן כדאית. לכאורה, על פי שיקוליו של הפקיד, שיקולים שאינם קשורים לשיקול בנקאי כל שהוא, כגון מיקום הבית, מצבו, מחירו בשוק, משמשים תמריץ להעברת המשפחה לגביה ולרכישת הבית ע"י הפקיד עצמו בסיום התהליך. כאן נכנס לתמונה כונס הנכסים. מרגע זה כל המעורבים באירוע, כלומר המערכת, כן כן, אותה מערכת שאמורה להגן על הלקוח, עושים יד אחת ולכאורה גורמים לכך שהמשפחה תפונה, כל אחד יקבל את חלקו ופקיד הבנק או יגור בביתם של המפונים או שימכור אותו עם רווח נאה לכאורה.
כך, לאורך שנים רבות, אנו עדים לתופעה הצומחת מתחת לעיין הרדאר ואפשר לומר בהסתייגות, בחסות החוק. מדובר בהזדמנות עסקית יחד עם אוזלת ידה של המערכת.
הלקונה תחילתה ממודל התשלום לכונס הנכסים. העובדה שכונס הנכסים מקבל עבור מכירת ביתם של הלקוחות המפונים אחוזים מערכו של הנכס, הבית במקרה זה, יוצרת מוטיבציה לביצוע הפעולה שרווח נאה בצידה. אנו למדים שהקשר בין כונס הנכסים לבין הבנק, בעייתי מאוד במכלול האירועים הקשורים לפינוי משפחה מבית. החוק הכתוב כבודו במקומו, אך כאשר נוצר אינטרס משותף בין הפקיד שהוא המניע ומכולל פעולת הפינוי לבין הכונס, שני אלו יושבים לשיחה על כוס קפה וברוב המקרים הם כבר מבינים האחד את השני ואין צורך בשיחה, מספיקה הודעת מייל או הודעת טקסט כדי שהכונס לכאורה ינחה את הפקיד מתי להגיש את ההצעה לרכישת הבית ובאיזה סכום שהרי הכונס מאשר את העסקה. כאן אנו פוגשים רכישות שהן עסקאות נדל"ן נפלאות, כאלו שלא היו מתאפשרות בשום קונסטלציה אחרת.
והמשפחה המפונה? המשפחה עוסקת בשלב הזה בתחנונים ולעיתים מול הפקיד שלכאורה מתכנן לרכוש את ביתם. אין להם מושג שמעל ראשם נבנת עיסקת נדל"ן והאדם בו הם שמים את מיבטחם, בעצם את כל רכושם, עתיד משפחתם, הוא לכאורה מי שידאג לפנותם מביתם. לימים חלקם יגלו שהפקיד גר בבית ממנו פונו או בשיחה עם המשפחה שגרה בביתם, יבינו שהבית שהיה ביתם, נרכש מהפקיד מולו ישבו וממנו ציפו לישועה… פעולת הפינוי תהיה מהירה וללא רחמים.
אין לי ספק שצפות שאלות נוקבות בזמן הקריאה. שאלות כמו, איפה המחוקק, איפה הבנק עצמו ועוד. ובכן כך גם אני במקרים הראשונים אותם פגשתי. אתגרתי את המשפחות בשאלות כגון, מה עשו עם הנתון הזה שבביתם גר הפקיד שטיפל בהם. מסתבר שחלק מהמשפחות גילו שלא הייתה סיבה מוצדקת לפנותם מה שהחדיר בהם מוטיבציה לפנות לעורך דין שיטפל בנושא. חלק מעורכי הדין פנו להנהלות הבנקים, ליועץ המשפטי, למבקר המדינה ו…לא נתקבלה תגובה. במשך שנים ניסו להניע את המערכת לפעולה וכאשר הגיעו לבית המשפט, פסל השופט את תיקם בטענה להתיישנות.
הנהלות הבנקים, כמו במקרים רבים בנושאים אחרים המתגלים בפנייהם, מעדיפים שלא להגיב וכאשר נוצר לחץ מצד הנפגעים, הנהלות הבנקים בוחרות לגבות את פקיד הבנק.
חשוב שנבין שאחד הנושאים המדאיגים ביותר את הבנקים היא התדמית. בנק יפעל בנחישות כדי לא לפגוע בתדמיתו ולכן כל פעולה מצד פקיד כזה או אחר תגובה וערפל כבד יעטוף אותה כך שאף אחד לא יבין מה באמת קרה באירוע המדובר. הפקיד אגב לא יפוטר
כך שלא נוכל להסיק מסקנות לגבי תיפקודו.
השאלה המקוממת ביותר המופנית לעבר המשפחות הנפגעות היא, מדוע לא עשיתם כלום עד עכשיו…מדוע השאלה שנשמעת הגיונית כל כך, בכל זאת מקוממת? ננסה לשים עצמינו בנעלי המשפחה המפונה. הבנק עיקל את חשבונם, אין להם אפשרות לליווי משפטי הולם, כלומר כזה המסוגל להתמודד מול בנק. ליווי כזה הוא יקר והנפגעים במצב שגם את הזול אינם מסוגלים לשכור, נוסיף על כך שהמשפחה מפונה מביתה ולכך יש משמעויות רבות. זמן ההתאוששות הוא ארוך והפגיעה היא פגיעה כוללת בכל המשפחה, מההורים ועד אחרון הילדים. ההורים נדרשים לטפל בילדים ואני מזכיר לכם שהם נדרשים להמשיך את חייהם בתנאים לא תנאים. את המגבלות האלו מכירים היטב עורכי הדין המייצגים את הבנק והם מייד נכנסים לפעולת התשה אל מול משפחה חסרת אונים שהצליחה לפנות לעורך דין במימון חברים, תרומות ומשפחה. כך מוטמע האין סיכוי של המשפחה לקבל פיצוי על העוול הנוראי שנעשה להם.
המצב המתואר מלמד שבצמתים שבדרך לפינוי משפחה מבית, עומדים שומרים מטעם המערכת שאמורים לבדוק, כל אחד בתחום עיסוקו, את ניקיון ההחלטה והביצוע. אלא שמודל התיגמול המוצע ל"שומרים" הללו, גורם להם לכאורה לפגוע במשפחות תמימות עד כדי הוצאתם מביתם לטובת בצע כסף.
כל מה שתארתי היא מציאות אל מול עיניו הפקוחות לרווחה של החוק!

השארת תגובה