כלכלה עבור מי…?

בואו יחד ננסה לשחזר את השנייה וחצי בהן פרשן בכיר או כלכלן ,לעיתים בנקאי, קובעים נחרצות בראיון תקשורתי כך: "המהלך מחוייב כדי לשמור על הכלכלה…" המילים – לשמור על הכלכלה, מכניסות אותנו  מיידית ל"כוננות על". אנו כמעט ועומדים דום למשמע המילים הללו.

האמירה – "לשמור על הכלכלה", תגרום לנו לפעול בצורה עיוורת לטובת כל מנהיג שירצה בכך. כמו השימוש בתאור: "הערבים נוהרים לקלפיות", סוג של אמירות אשר מניעות אותנו לפעולה ובעיקר גורמות לנו לקבל כל מה שיגידו לנו  מבלי שנבין באמת את האינטרס העומד מאחורי האמירה.

הכלכלה בימינו, היא העיסוק העקרי של אומות העולם. אינטרסים כלכליים משמשים עילה עבור מדינות להכנס ללחימה שמחירה נפגעי גוף ונפש רבים. החלטות הרות גורל בתחומים שונים מתקבלות משיקולים כלכליים. לפרטי אופן קבלת ההחלטות המתקבלות בעקבות השימוש במונח – כלכלה, ידאגו מנהיגי אותן מדינות שלא נחשף. אנו עדים  להתנהלות מתוכננת היטב שכל מטרתה היא שנבין אך ורק מה שהבנקאים, ששולטים בכלכלה, רוצים שנבין.

אין באמת צורך להיות כלכלן כדי לגלות שהיחס לכלכלה הוא אחיזת עיניים. אנרגיה ומשאבים רבים מושקעים באחיזת העיניים הזו והכל לטובת ובשם בצע כסף עבור המיעוט אותו באמת משרתת  השיטה הכלכלית אותה אנו מכירים.
העובדה שהציבור נמצא בשטח אי הוודאות, שטח שאינו מכיר, עובדה זו משרתת את בעלי האנטרסים ומאפשרת להם להכניס אותנו לעוד מחויבויות כהלוואות, משכנתאות וכל מה שאפשר בגינו לשעבד את רכושינו ואת הכנסותינו. יוקר המחייה גם הוא תוצאה ישירה של השיטה הכלכלית והלחץ שנוצר בהחלט מורגש.

כאשר נפקח את עיניינו, נגלה שהכלכלה ממנה אנו פוחדים ואותה אין אנו מבינים, אינה פועלת עבורינו. אני יודע, קשה להתנתק מפרדיגמה אותה הטמיעו בתודעתינו במשך כל כך הרבה שנים. אך העיניים הפקוחות, יביטו במציאות שמראה רק מצב אחד ברור כל כך ומוזר כל כך.
איך יכל להיות שאת הכלכלה מנהלים אנשים חכמים, משכילים, מסודרים כלכלית. בדיוק האנשים מהם אנו מצפים לתוצאה כמו למשל, כלכלה פורחת לכלל הציבור…והנה, ההפך הוא הנכון כאשר אנו מקבלים מצב בו הציבור ויחד איתו המדינות בהן הוא חיי, מצבם הכלכלי הולך ומחמיר ואילו הבנקאים וחבריהם מצבם הכלכלי משתפר משנה לשנה. יקום מי שיסביר לנו את העובדה שאחוז קטן כל כך מבני האדם על כדור הארץ בו אנו חיים, מתעשר, בעוד שהשאר מתקרבים בצעדי ענק לקו העוני ורבים אחרים, רבים מידי, הופכים חסרי כל.

כאשר מתבצע מהלך כלכלי שמשמעותו קטלנית עבור הציבור, מייד יופיעו הפרשנים והכלכלנים שמכרו את נשמתם לבנקאים וחבריהם, בתמורה לכסף כמובן ויסבירו לנו כמה חשוב המהלך שהרי אם לא יתבצע תפגע הכלכלה שעל יציבותה אנו מחויבים לשמור.

ואני לתומי חשבתי שהכלכלה תשמור על היציבות שלנו, שהרי זו מהותה בהגדרה.
עיניכם הרואות, לא כך הוא!

הכלכלה על רגל אחת היא: כסף = חוב. כלומר, הכסף הרב שיש לבנקאים ולחבריהם,
נוצר מהחובות הרבים שיש לציבור.

מכאן נבין שהחוב שלנו הוא לכאורה האנטרס של הבנקאים. זה ההסבר הכל כך פשוט מדוע נוצרות עוד ועוד גזירות שיוצרות חוב מכביד ולא הגיוני איתו חיי ציבור רב. גם מי שאין לו חוב, רכושו משועבד לבנקים. אכן, ישנם הבודדים שאינם חייבים ורכושם לא משועבד. די נדיר למצא כאלו.

כדי לתאר את הכלכלה וכמה היא פועלת לרעת הציבור, ניקח לדוגמא מוצר אותו כולנו מכירים טוב. העגבניה, ובכן העגבניה היא מוחשית. גדלה על שיח. מושקעים בה מים, שטח, ריסוסים, פועלים, קטיף, הובלה ועוד פעולות שעליהן אי אפשר להתווכח ואותן אפשר לתאר בקלות ובאותה המידה להבין בקלות את העלויות ובהתאמה לתמחר קילו עגבניות בהגיון. לדוגמא כאשר אני כותב הובלה, לכולנו ברור שהעגבניה מועמסת על משאית אשר מובילה אותה מהשדה לסוחר. התהליך פשוט וכך גם התימחור שלו. למשל, העמסת העבניות על המשאית בעלות של כך וכך שקלים, הנסיעה עולה כך וכך והפריקה גם היא עולה כסף. עלויות ברורות שכאשר נחברן יחד, נקבל את מחיר העגבניה בפתח הסופר בו אנו קונים.
כרגע תארתי את הכלכלה הממשית, הברורה, עלות מול תועלת. אך כאן נכנסת הכלכלה מן הסוג האחר, כלכלה וירטואלית. נקח את אותה עגבניה, נאמר והיא הגיע לפתחו של הסופר וכל המערך שתארתי וחלקים נוספים שלא תארתי, עלה לבעל הסופר שקל וחצי. איך אם כך מחירו של קילו עגבניות מגיע לעיתים למחיר של עשרה שקלים? כאן נכנסים לתמונה הסיפורים שהם הבסיס לכלכלה הוירטואלית. ויש לכל תחום את הסיפורים שלו. לגבי העגבנייה בה אנו דנים, יטענו בעלי הסופר שהיה גשם וקשה היה למשאיות להכנס ולהעמיס את העגבניות, או שגל החום יצר בלאי מואץ של עגבניות. אגב, החקלאים שהיו אמורים להתמודד עם התיאורים הללו, אינם מכירים אותם. מעניין יותר שהם, כמי שסובלים ישירות מחום או מעודף גשם, לא מקבלים יותר כסף כפיצוי על הנזק מבעל הסופר על קילו עגבניות, למרות שבמידה והסיפור אמיתי, הם אלו שהשקיעו בפתרון הבעיה. בדרך כלל לא יקבלו החקלאים פיצוי שמשמעותו יותר כסף על קילו עגבניות. מכאן שלבעל הסופר לא היו הוצאות נוספות. יבכל זאת אנחנו, הלקוחות, נקנה ביוקר ונשלם לבעל הסופר על הסיפור הקורע לב שלו. אותו סיפור שעבור החקלאי הוא באמת קורע לב.  

אם כך, על מה שילמנו על העגבניה או על הסיפור?

איך אותה עגבניה תורמת לכלכלה הוירטואלית ואיך הבנקאים וחבריהם יהנו ממחירה הגבוהה של העגבניה שנוצר מלא תאמינו, סיפור סתם! התשובה היא פשוטה – המדד. כאשר העגבניה ואיתה עוד פירות ארץ ישראל, מתפסים במחיר על מדפי הסופר, נקבל עליה במדד.
עכשיו נוצרה תשתית נפלאה למשכנתאות, הלוואות ואגרות החוב צמודי המדד, להעלות את ערכם. אותה הלוואה, מול אותו הנכס, שום נתון לא השתנה חוץ מעלית המדד. אירוע כלכלי אך אירוע הקשור לכלכלה הוירטואלית שמשפיע על הציבור וגורם לנו לשלם על כל החזרי הלוואות או המשכנתאות יותר כל חודש. מזכיר לכם שזו הכלכלה שאמורה לשרת אותנו. הנה יצא סיפור של בעלי הסופר על מדוע מחיר העגבניה עלה ומייד הבנקאים וחבריהם, מי שהקלידו לנו מספר שחשבנו שהוא כסף ועבור המספר הזה שעבדנו את כל רכושינו, הנה אנו מוצאים את עצמינו מרכינים ראש בפני הכלכלה ומגדילים את ההחזר החודשי כי…ירד גשם בשדה העגבניות או כל סיפור הזוי אחר.

הביטו איך טיעון רדוד שיצא באמצעי התקשורת מפי פרשן מעונב המתנסח מקצועית, יוצר אצלינו מחויבות לכלכה שהיא אחיזת עיניים. איך במקום לשלם מחיר ממשי על עגבניה בהתאמה למה שהושקע בה כדי שתהה על המדף בסופר בתוספת אחוזי רווח לבעל הסופר, אנו מקבלים תגובת שרשרת של עלית מחירים עבור אויר, סיפור שאין בו שמץ של ממשיות.

בואו ונלווה את בעל רשת הסופרים שמוכר לנו את העגבנייה ונעקוב אחר הכלכלה הוירטואלית הממנפת את הרווחים של הבנקים יחד עם הרווחים של בעל הסופר ומכאן נלמד על תאגידים וחברות ציבוריות ולא ציבוריות שנכנסות לאותה קטיגוריה של בעל רשת הסופרים.

כאשר רואה הבנק את רווחיו הנאים של בעל הסופר, יוזמן האחרון לפגישה בבנק. הפגישה תהיה באוירה עסקית מפנקת והאורח יזכה לכבוד רב. במעמד המכובד הזה, יציע הבנק לבעל הסופר אשראי ענק בליווי הסבר משכנע שקשה לסרב לו המתאר איך הוא, בעל הסופר, יוכל להכניס לכיסו כפליים כסף. זה פשוט, אם בעל רשת הסופרים וכמוהו כל תאגיד אחר, מנהלים את עסקם בתבונה ונמצאים לצורך הדוגמא בזכות של 10 מיליון ₪ בחשבון הבנק והסכום הזה יהווה את התכנון התקציבי של העסק ממנו תגזרנה ההשקעות והמשכורות, יציע הבנק להנהלה אשראי של לדוגמא 5 מיליון ₪ נוספים שיכנסו לתקציב. עכשיו העסק יכל להתפתח אבל בעיקר יכלים חברי ההנהלה להגדיל משמעותית את משכורתם, לרכוש רכבי פאר, לדאוג לעצמם להטבות יוקרתיות ועוד פינוקים. העובדה שהחברה נכנסה למחויבות של 5 מיליון ₪ מול הבנק, אינה מטרידה את חברי ההנהלה, היות והחברה היא חברה בע"מ ומעמד זה בדיוק במקרים כאלו, מועיל לחברי ההנהלה כמו לבעל רשת הסופרים על ידי כך שעל פי חוק אין להם סיכון כל שהוא אלא רק רווח נקי. כך פועל הבנק מול התאגידים הגדולים בהם יושבים חברי הנהלה שכל עניינם לכאורה הוא כסף רב שניכנס לכיסם במהירות יחסית וללא סיכון אישי לעומת הסיכון הרב אליו הכניסו כרגע את התאגיד אותו הם מנהלים. כך כמובן גם רשת הסופרים המלווה אותנו במאמר זה. בשלב הזה, בהנף החלטה, הופך בעל רשת הסופרים לחייב שנכסיו משועבדים וגרוע מכך, העסק שלו מרגע זה משרת את האשראי. כך גם בתאגידים העוברים את אותו תהליך. התוצאה ברורה, המחירים יעלו היות והנהלת התאגידים כמו בעל הסופר מרוצים מאוד מהסידור הפשוט כל כך שהכפיל את הכנסתם בקלות רבה וכל שנותר להם הוא להשיט את המחויבות על הלקוחות. אנחנו, הציבור, הופכים משועבדים למהלך ה"כלכלי" הזה כאשר בבואנו למדף העגבניות או כל מוצר אחר, נגלה שהמחיר עלה. כך גם נופתע מעלית מחירים כללית במשק שאינה עוצרת וכל מהותה היא לשרת את החוב שיצרו הטייקונים כדי להעלות לעצמם את רמת החיים. כאשר נרים ראש וננסה להתקומם, או אז יופיעו הפרשנים ויסבירו לנו שפועלים יפוטרו ושהכלכלה תפגע. כן כן, הכלכה תפגע, זוכרים? בעצם המהלך שהכפיל את הכנסת המנהלים ואת הכנסת הבנק, אותו מהלך שבגינו אנו הציבור משלמים ביוקר רב עבור מוצרים ושירותים, הפך פתאום להיות באחריות שלנו, אחריות הכוללת הוצאות כספיות עצומות שנקראות במילים מכובסות, יוקר המחייה שמשמעותו עומס כלכלי בלתי נסבל מצד אחד, עלינו, הציבור ומן הצד האחר עבור מעט מאוד אנשים, משמעותו חיי מותרות.

ה"סיפורים" הללו ואיתם התנודות בערך הכסף והזינוק במחירים,
יצרו ענף משגשג חדש ישן – פיננסים.
אנשי הפיננסים אינם מיצרים כלום מלבד כסף לעצמם. הם חיים מספקולציות כלכליות, הערכות ואפשר לומר מסיפורים.

כך נוצר מצב שהעולם נבנה כלכלית על פיננסים, על ספקולציות שמקורן ביצירת חובות שכל מהותם היא רווח קל עבור מעט אנשים ויוקר מחייה בלתי נסבל עבור רוב הציבור. סוג של בועה שהולכת ומתנפחת. השאלה היא איך תתפוצץ ובאיזה שלב. האם אנחנו הציבור נקום ונאמר באומץ, די, נתפוס את היוזמה ונניע את עצמינו לשלם מחיר הגיוני בעבור העגבניה, או שהבועה הזו תיצור כאב שיניע מהפכה שתוצאותיה תהיינה קשות. הציבור הפגוע ינקום על הסבל שעבר שנים ארוכות מול חובות, הוצאה מבתים, מחלות ועוד.

קל לכתוב משפט כמו: "נתפוס את היוזמה ונניע את הציבור לשלם מחיר הגיוני בעבור העגבניה"
קשה מאוד להניע את הציבור לפעולה. בעידן בו אנו נמצאים, הכלכלה הוירטואלית הלא נקייה, זו שאנו משועבדים לה, אותה הכלכלה שמכניסה אותנו לעבדות המודרנית, מתקשה להסתיר מאיתנו את מאפייני ההתנהלות שלה בזכות הרשת בה צפים המהלכים הפוגעניים. אולם האתגר אינו בחשיפה, האתגר קיים בהתנהלות שלנו כציבור פגוע. וכאן אנו חוזרים לתחילת המאמר ולמילים:
"כדי לשמור על הכלכלה". אנו למדים שההשקעה של מי שאחראיים לכלכלה הוירטואלית, אותם אלו שמתפרנסים ממנה לכאורה לא בכבוד, אותה השקעה שהטמיעה בתודעתינו כמה חשוב שנקפוץ על הרימון ובלבד שהכלכלה לא תיפגע, השקעה זו נשאה פרי שהרי הנה אנו מתנהלים כעכברים בכלוב ההלואות אותן אנו לוקחים כדי שנוכל לאכול עגבנייה וכדי שהבנקאים וחבריהם יוכלו לחיות בעולם מותרות חסר פרופורציה.

עד כמה חדרה לתודעה התפיסה המוטעית על יתרונות הכלכלה כפי שהיא היום, נוכל לראות בתגובות של חלק מהקוראים שיסבירו כמה המאמר מוטעה ומטעה.

שארו בנפשכם כמה קשה ללמוד כלכלה ולבסוף מתילים ספק באמינותה, באופן התנהלותה ואפילו בנחיצות קיומה כפי שהיא!

כדי להטמיע בציבור את "הסיפורים" בעבורם אפשר לייצר רווח על חשבון כולנו ולגרום לנו להבין מה שהמרוויחים מהכלכלה רוצים שנבין, נגלה שטייקונים רוכשים אמצעי תקשורת מובילים באמצעותם הם משפיעים על דעת הקהל, עלינו.

לדעתי אנו בתקופה מאוד שברירית ומסוכנת. ההחלטה היא בין יציאה מהמצב הנכחי באופן יזום, בשיקול דעת ובנחישות לבין התפוצצות חברתית חסרת שליטה כואבת מאוד.

המהלך הראשון הנדרש הוא הנפקת הכסף ע"י המדינה ולא ע"י הבנקים. כך נמוסס את המחויבות והתלות הבלתי הגיונית של מפלגות שלטון ובכלל של כלל המחוקקים, בבנקים. אך הנפקת הכסף היא אירוע בפני עצמו שלא ניתן לסכמו בפיסקה שהיא חלק ממאמר,
אלא יש להקדיש לו מאמר משל  עצמו.

כדי לממש את השלב השני נזדקק להרבה אומץ היות וזהו השלב בו תטופל הריבית. הריבית היא אסון קיומי המחייב שינוי מיידי ודרסטי. כלי המתאפיין בהגברת רווחים ואשר מתבסס על "סיפורים".

בסיכומו של דבר, הרי לא יתכן שמספרי הסיפורים ישלטו בכספינו, ברמת החיים שלנו, בבריאות שלנו ובעתידינו בעוד שאנו נלחם על העגבניה או אם תרצו על הארוחה הבאה שלנו.
לכן, ראוי שנצטמצם  חזרה לגבולות המציאות מהם אנו מתרחקים מדי שנה.

מדוע אנו נדרשים לממן את האשראים שנקראים כלכלה ובעצם כל מהותם היא רמת חיים גבוהה למנהלי החברות והתאגידים על חשבונינו?!
אני משוכנע שסלט המורכב מעגבניות, יעיל, בריא ומזין יותר מסלט המורכב מסיפורים.

השארת תגובה